פסק דין
1.תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 16.1.2009 בצומת רחובות בטייבה. התובעים טוען לנזקים בסך כולל של 30,373 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, חוו"ד שמאי, עגמת נפש, והשבתת רכב.
2.מן הראוי לציין, כי למעשה רק התובעת 1 ראויה להתכנות בשם זה, באשר הרכב הוא רכבה, ואילו התובע 2 רק נהג בו, ואין הוא זכאי לסעד.
3.המחלוקת בין הצדדים היא הן במקום התרחשות התאונה, והן בשאלת האחריות להתרחשותה, וממילא להטבת הנזקים.
4. התובע טוען כי התאונה ארעה במפגש בין הכביש הראשי, העובר בכיוון צפון-דרום בין הכיכרות קרואן ובלעום (המכונה גם כיכר אבו סטיב), לבין הכביש היורד מג'לאל, עת לא נתן הנתבע זכות קדימה בצומת T, והתפרץ, אגב ניסיון לפנות שמאלה, תוך פגיעה ברכב התובעת.
5.הנתבע טוען כי התאונה אמנם ארעה באותו כביש, אך לא באותה נקודה. בגרסתו כפי שהובאה בכתב ההגנה, התאונה ארעה במפגש בין אותו כביש ראשי, לבין הכביש היוצא ממנו לכיוון בית הספר "עמל" (אף הוא צומת T, מטרים ספורים דרומה מהצומת הראשון האמור למעלה). עם זאת, בגרסתו כפי שהובאה בעדותו בעל פה, לאחר עיון בתצלומים של הכביש המדובר, העיד כי התאונה ארעה צפונה משם, ולמעשה כלל לא בתוך צומת. לגרסתו, פנה רכב התובעת שמאלה (או שמא ניסה לבצע פרסה), ועשה כן בלא לתת זכות קדימה לרכב הנתבע, שבא ממול (ולא מאחד הכבישים הצדדים), ומכאן ההתנגשות.
6.לבד מהנהגים, נשמעה עדותו של מר אבראהים עבד אל קאדר, שישב ברכב התובעת לצד התובע הנהג.
7.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את התרשים והתצלומים שהוצגו, לרבות 2 תצלומים שלא הוגשו, אלא נבחנו כפי שהם, במכשיר הטלפון הסלולארי של הנתבע, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לרכב התובעת ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, באמצעות מכוניות צעצוע, אני מעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, זאת על פי מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי, וזאת בין היתר מסיבות אלה:
א.הקושי העיקרי בגרסת הנתבע היא, שכאמור לעיל היא השתנתה לחלוטין בין זו שהובאה בכתב ההגנה (והמתוארת בתרשים, מוצג ב'), לבין זו עליה העיד בעל פה, פעם אחר פעם, ובנחרצות, בעת בחינת התצלומים מהמקום.
ב.קושי נוסף הוא, שלפי גרסתו המעודכנת, התאונה כלל לא ארעה בצומת, ולא הצלחתי לראות כיצד ניתן היה לפנות שמאלה בנקודה עליה הצביע כמקום התרחשות התאונה, לשיטתו; ואם ניסה התובע לבצע פניית פרסה באמצע הכביש הראשי, כי אז ברי, כי עשה כן באיטיות, שכן לא נראה שניתן היה להשלים את הפניה בלא מספר תמרונים, וקשה להלום את התרחשות התאונה עם תסריט זה.
ג.מאידך, העד עבד אל קאדר, שכלל לא היה מיועד להעיד (הוא לא מסר תצהיר, ולא הוזמן להעיד), מסר עדות התואמת בעיקריה את עדות התובע, בלא להיות זהה עד כדי שתוכל להיחשב כמתואמת עם עדותו.
ד.אמנם, תמונות הנזק אינן מתיישבות לחלוטין עם גרסת התובע, באשר לבד מהמכה המרכזית בדלתות דופן ימין, ניכרת מעיכה גם בקצה הקדמי של הכנף הקדמית-ימנית, אולם אי-התאמה זו משליך, לטעמי, רק על קביעת הנזק, באשר לא הוכח, כי אותה מעיכה בכנף הקדמית היא תוצאה של אותה פגיעה בדלתות.
8. ברם, גם לגרסת התובע, אותה אני מאמץ, כאמור לעיל, יש לו חלק משמעותי באחריות לקרות התאונה. מדובר בצומת, אשר גם אם מקובל על נהגי טייבה (כפי שגם העיד הנתבע), כי המגיע מכיוון ג'לאל צריך לתת זכות קדימה, הרי שאין כל תמרור המורה כן, ומדובר למעשה בצומת בה המגיע מכיוון ג'לאל הוא הרכב הבא מימין, ועל כן לו זכות הקדימה. זאת ועוד, מתצלומי הכביש ניכר כי מדובר בכביש שאינו ישר, ואינו רחב, ומחייב נסיעה במשנה זהירות. לא התרשמתי מתמונות הנזק, כי מדובר בפגיעה במהירות גבוהה מאד, ועל כן אני מניח, כי ניתן היה, מכיוון נסיעת התובע, להבחין ברכב הנתבע, אילו היה התובע עירני דיו, ולמנוע את התאונה, או לפחות את עיקר הנזקים שנגרמו כתוצאה ממנה.
9.משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם התובע ועל שכם הנתבע ביחס אחריות של 60:40 לחובת הנתבע. לפיכך, על הנתבעים לשאת ב-60% מהנזקים שנגרמו, כפי שיפורט.
10.נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס לעגמת נפש וימי השבתה (לרבות העדר סיבה לכך שיש לפסוק ימי השבתה בכלל), אני דוחה רכיב זה של התביעה (שהועמד על סך 2,000 ₪). את יתר רכיבי התביעה אני מקבל. לא מצאתי ממש בטענה כי לא הוכח תשלום בפועל של הנזקים, שכן די בכך שאלה נגרמו, ושזה שווים על פי הערכת השמאי, בין אם תוקן הרכב ובין אם לאו.
11.לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 1 סך של 17,024 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
12.כן אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 1 את אגרת התביעה, נכון ליום תשלומה, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,700 ₪, נכון להיום, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהמועדים האמורים ועד לתשלום בפועל.
המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.